סמארה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי בקשה מטעם הנתבעת/מבקשת מיום 15.6.2010 לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות .

דיון והכרעה :

בתאריך 21.2.2010 הגיש התובע/משיב בלשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה תובענה להחזר כספי בגין נזקי רכוש , אשר נגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.11.2005 . כתב התביעה הוגש על ידי התובע/משיב ללשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה כתובענה בסכום קצוב . בתאריך 5.5.2010 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן .

הנתבעת עותרת בבקשתה מיום 15.6.2010 לסילוק התובענה על הסף נוכח הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח , התשמ"א – 1981 , אשר מחיל תקופת התיישנות מקוצרת בת שלוש שנים בלבד בתובענות שעניינן תגמולי ביטוח , דהיינו עד ליום 11.11.2008 .

התובע איננו חולק בתגובתו על כך , כי מניין מועד תחילת תקופת ההתיישנות חל ביום 10.11.2005 , אולם לדידו במקרה דנן חלות הוראות הסעיפים 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וסעיף 5 לחוק ההתיישנות בלבד ולא הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח . התובע מוסיף ומציין בתגובתו , כי הוראות חוק חוזה הביטוח רלוונטיות לתובענות שעניינן החזר תגמולי ביטוח בלבד , בעוד שבמקרה דנן חל הדין הכללי מאחר ועסקינן בתביעה כספית שעניינה נזקי רכוש .

בביטוח מקיף לרכב נכלל בתוכנית הביטוח ביטוח הרכב עצמו , וזאת בנוסף לביטוח החבות בגין נזקי רכוש . מרביתם המכריע של ביטוחי הרכב נעשה על פי הוראותיה בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תני חוזה לביטוח רכב פרטי) , התשמ"ו – 1986 . פוליסת הביטוח דנן קובעת כי "מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים" במהלך תקופת הביטוח לרכב המבוטח . השימוש במטבעות הלשון של "אובדן" ו"נזק" כמוהו כהבחנה בין שני סוגי חיסורים שהמבוטח סובל ברכבו מחמת מקרה ביטוח : האובדן פירושו חיסור מלוא הערך של הרכב ואובדנו הגמור (TOTAL LOST) , ואילו הנזק פירושו חיסור חלק מערך הרכב , המצריך את תיקונו (PARTIAL LOST) [ראה : יעקב קיהל , ביטוח כלי רכב בישראל , הוצאת המכללה לביטוח בע"מ , עמוד 159) .

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע , כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח בחלוף שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח . הוראה מיוחדת זאת , החורגת מדיני ההתיישנות המקובלים , איננה מייחדת דברים למקרה שהנזק נתגלה זמן רב לאחר שאירע , ומועד הגילוי איננו רלוונטי לתקופת ההתיישנות . חסימה דיונית זאת להגשת תביעות נדונה על ידי ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 3812/91 ג'ראייס ברבארה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441, בו נפסק כי ההתיישנות תחול הן לגבי דרישה מן המבטח והן לגבי תביעה בערכאות שיפוטיות . מירוץ ההתיישנות בן שלוש השנים מתחיל עם קרות מקרה הביטוח ומסתיים עם הגשת תביעה בביהמ"ש . אם הגיש המבוטח דרישה למבטח וזה דחה את דרישתו יוכל המבוטח להגיש תביעתו בערכאות רק תוך פרק הזמן בן שלוש השנים מיום קרות המקרה (ראה : : יעקב קיהל , ביטוח כלי רכב בישראל , הוצאת המכללה לביטוח בע"מ , עמוד 210) .

במקרה דנן מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים , כי "המועד הקובע " לצורך קביעת תחולת ההתיישנות הינו התאריך 10.11.2005 , אזי ברי כי היה על התובע להגיש את כתב תביעתו שלא יאוחר מהתאריך 11.11.2008 . חרף זאת , בחר התובע להגיש את תביעתו בביהמ"ש בתאריך 21.2.2010 , דהיינו , קרוב לשנתיים ימים לאחר חלוף מועד ההתיישנות הקבוע בדין .

נוכח האמור מעלה הנני דוחה את התובענה על הסף מחמת התיישנות . התובע יישא בהוצאות הנתבעת בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק .

ניתן היום, כ"ב אב תש"ע, 02 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: